כינוס נכסים – ככלל ובתחום המשפחה:

בהליך המשפטי האזרחי, ישנם מספר סעדים הנוגעים לרכוש, שמטרתם לשמור על הקיים או למצוא פתרון זמני. אחד הסעדים שעומד בפני בית המשפט, כדי להבטיח תשלום חוב או מניעת גישה לנכס על ידי בעליו, הוא כינוס הנכסים. כך, בעת גירושין של בני זוג, ניתן להיעזר בסעד זמני, לצורך טיפול בדירתם המשותפת.

בשל מורכבות הנושא, בחרנו לכתוב את המאמר שלפניכן/ם, שבו נסקור: מהו כינוס נכסים, מיהו הכונס הרשמי, סטטוס הדירה המשותפת של בני הזוג בעת הליך גירושין. במקביל, נבקש להעיר כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות. אין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה. 

מהו כינוס נכסים:

בכינוס נכסים, גוף ממשלתי שולט בנכס של אדם או חברה, באמצעות מערכת המשפט, במטרה להותיר מצב קיים על כנו ולמנוע שינויים הנוגעים לבעלות. כך יובטח החזר תשלום באמצעות נכס בשווי החוב, שהופעל עליו כינוס הנכסים. על מנת להפעיל כינוס נכסים, ממנים כונס רשמי (שעליו נרחיב בהמשך), שתפקידו הבטחת ההחזר הכספי לנושים, על ידי חייב. 

במסגרת כינוס נכסים, תהיה החזקה בנכס בידי הכונס הרשמי. דהיינו, בעל הנכס לא יוכל לבצע פעולות קנייניות, כפי שיכול היה לבצע לפני כן, כמו מכירת הנכס. המעשה יגובה בצו כינוס נכסים שיינתן על ידי בית המשפט, וזאת בבחינת כלל השיקולים וניסיון למצוא חלופות נוספות, שהשפעתן פחותה מפגיעה והחזקה ברכושו של אדם. 

מיהו הכונס הרשמי:

כונס הנכסים הרשמי, הינו בעל תפקיד בהליך כינוס הנכסים. לרוב, מדובר בעורך דין או רואה חשבון, עליו מוטלת האחריות לניהול נכסיו של החייב, עד למתן החלטה מטעם בית המשפט בעניין החייב, בכל הנוגע לדרך התשלום או החזרת חובותיו. 

כונס הנכסים הרשמי הוא זה שיאפשר את התנהלותו של החייב בשגרה, וזאת כאשר מוטלות עליו הגבלות, הן על נכסיו והן הגבלות נוספות שנוגעות לחובותיו. הכונס הרשמי גם יקבע את גובה ההחזרים, במידה והחייב מתפקד בכפוף לתיק איחוד או פשיטת רגל. 

בתמורה לניהול ההליך וכינוס הנכסים, יזכה הכונס הרשמי בחלק מתשלום החוב. נעיר כי רשם בית המשפט יוכל לסיים את תפקידו של כונס הנכסים, לאור התנהלות לקויה מצידו. ככלל, יש לדעת שהליך מסוג זה עשוי לקחת שנים ארוכות ולכן גם הכונס הרשמי יכול להגיש בקשה לסיום ניהול ההליך. 

נבהיר כי כל הנושא של הליכי חדלות פירעון, פשיטות רגל וכינוס נכסים, הוא תחום התמחות ייעודי ומורכב מאוד, כך שמאמר זה הוא כללי ופשטני מאוד, ואינו כולל הליכים של פשיטות רגל של יחידים וכו'. 

כונס נכסים והדירה המשותפת בעת גירושין: 

בעת גירושין של בני זוג, עליהם להסדיר את ענייני הרכוש המשותף, באמצעות חלוקת רכוש. באשר לדירה המשותפת – בית המשפט יכול להחליט על קיום הליך כינוס נכסים לדירה המשותפת. בדרך זו, הדירה תוכל להיות מוצעת למכירה באופן פומבי (זאת מכיוון שבית המשפט לא יכול לאמוד את ערך הדירה). הזוכה יהיה מציע ההצעה הגבוהה ביותר. 

יש לציין כי בני הזוג עצמם, יכולים גם הם להשתתף במכרז ולהציע הצעה, דבר שיכול להועיל להם, היות והמחיר בפועל יכול להיות נמוך יותר מערך הדירה. מנגד, ייתכן שהשניים יפסידו מירידת ערך הדירה. אם אחד מהצדדים יזכה בנכס, יהיה על הצד השני למכור לו את חלקו היחסי כעסקת מכר של ממש ולא כחלק מהליך הגירושין. במקרה כזה, לרוב הכונס הרשמי, אשר ינהל את ההליך המרכזי, יהיה עורך דין מטעמם של בני הזוג והוא יזכה באחוזים ממכירת הדירה.

לסיכום: 

עניין כינוס הנכסים, במיוחד בהליך הגירושין, מצריך ידע רב וטומן בחובו משמעויות כלכליות רבות לצדדים. כאמור, ערכה של דירת המגורים במכירה פומבית, עלול להיות נמוך מהערך הריאלי. הדבר יוכל להועיל למי שמעוניין לקנות את הדירה המשותפת ולהמשיך לחיות בה, אך לא לצד המוכר. 

לכן, על מנת להכיר את ההליכים של כינוס נכסים והליך גירושין ועל מנת לקבל הדרכה שתואמת את נסיבות הפונה, יש להתייעץ עם עורך דין לענייני משפחה. עורך דין לענייני משפחה יוכל לסייע בהליכים אלה, אשר משלבים ערכאות משפטיות שונות וייחודיות וכן הליכי נגזרת, אשר יכולים להיות מתישים וארוכים לצדדים. ניהול נכון של תיק הגירושין, יוכל להוביל להתייעלות וזירוז ההליך.

בגידה – מה המשמעות? ומה הדין בתחום המשפחה?

בגידה בין בני זוג נשואים, תוכל להוביל את בני הזוג לפירוק חייהם המשותפים, על כל המשתמע מכך. אך מתי בדיוק יוגדר מעשה כבגידה? זאת בהתאם לתפיסתו של כל זוג, מהו הקו האדום מבחינתו במערכת יחסים. לכן, לערכאות המשפטיות קשה להתייחס לנושא, אם כי בערכאה הדתית קיימת התייחסות לבגידה, וזאת רק כאשר היא מתבצעת על ידי האישה. על כל אלו – במאמר זה. 

במאמר שלפניכם/ן נסקור: מהי בגידה בין בני זוג, כיצד הערכאות המשפטיות מתייחסות לבגידה (אם הנושא מגיע לערכאה משפטית) ועל עילת הגירושין – בגידה, בהתאם להלכה היהודית. נעיר כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ על ידי עורך דין לענייני משפחה.

מהי בגידה בין בני זוג:

כאמור, בגידה היא מונח סובייקטיבי, מכיוון שלכל זוג יהיו ה"קווים האדומים" שלו, שמגדירים איזה מעשה ייחשב כבגידה. יש כאלו שיראו רומן מתמשך כבגידה, כאלו שיראו זאת במעשה חד פעמי וכאלו שקשר אישי ושיחות מעמיקות עם אדם אחר, ייחשבו בעיניהם כדבר שלא ייעשה. ככלל, ניתן לומר כי התפיסה החברתית מפרידה בין המינים כאשר הדבר נוגע לבגידה. גבר שיבגוד יזכה לסובלנות רבה יותר מאשר אישה שבגדה. לחברה קל יותר לראות במעשיו של הגבר כ"גבריים יותר". הדבר נובע מתפיסות חברתיות של ימים עברו. אז, גברים היו מתרועעים עם נשים נוספות ללא כל הסתרה או בושה. לעומת זאת, נשים שהיו בוגדות, היו מגונות חברתית ומסתובבות עם אות קלון. 

לדוגמא מונח הממזרות. מדובר בגינוי שנעשה כלפי אישה נשואה שבוגדת. בעבר, על מנת לגנות את המעשה, היו מגלים את האישה וילדיה בשל מעשיה. כל אלה כחלק מהפטריארכליות שהייתה בעבר והתפיסה כי האישה הינה בבעלות הגבר שלה ולכן כל מעשה שלא באישור בעלה, או אפילו "שימוש" ברכושו של הגבר (האישה) על ידי גבר אחר, היה דבר שלא נתפס. ניתן להוסיף לכך את ההסכמה לפוליגמיה – לפיה גבר יכול להינשא למספר נשים ואילו אישה תהיה נשואה לגבר אחד בלבד וגם תקבל את נישואיו לנשים נוספות. כיום בישראל חל איסור על נישואי פוליגמיה לפי סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 : "נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים". אך יוער כי גם כיום, קיימות בישראל משפחות שחיות בפוליגמיה, במיעוטים מסוימים. 

תפיסת הבגידה בערכאות: 

לאור הסובייקטיביות של המונח בגידה בין בני זוג, כאשר הדבר מגיע לערכאות, בדרך כלל יהיה מדובר בקיום יחסי מין עם אחר. התפיסה והעיסוק בבגידה, משתנים בין הערכאות השונות. ככלל, קיימות שתי ערכאות שעוסקות בדיני אישות בתא המשפחתי. הראשונה היא בית הדין הרבני, אשר יש לו סמכות בלעדית לדון בנושאי נישואין וגירושין ובנושאים כרוכים אליהם.

הערכאה הנוספת היא בית המשפט לענייני משפחה, שהוא ערכאה אזרחית אשר עוסקת בכל הנוגע לתחום דיני המשפחה. קיים שוני מהותי בתפיסת הבגידה של שתי הערכאות. בבית המשפט לענייני משפחה לא קיימת התייחסות לנושא הבגידה, כפי שנאמר בפסק הדין ע"א 8489/12 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו]: "ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של 'לא תנאף' היא במישור החברתי–מוסרי–דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה 'הנוסע השלישי' הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות–רגשיות ביותר של בן אנוש". לעומת זאת, בבית הדין הרבני, בגידה אשר נעשית על ידי האישה, תחייב בגירושין בין בני הזוג באופן מיידי, וזאת כפי שיתואר בהמשך. 

עילת הגירושין בגידה:

עילת גירושין היא סיבה שבגינה הדת היהודית מאפשרת מתן גט לבני זוג נשואים, וזאת למרות ראיית הנישואין כערך עליון. עילת הגירושין בגידה, היא העילה החזקה ביותר, לפיה בית הדין הרבני יחייב את גירושי השניים, וזאת אם האישה היא זו שבגדה. 

העילה אינה "מופעלת" כאשר הגבר בוגד. לאחר הוכחה כי האישה קיימה יחסים עם גבר שאינו בעלה, בית הדין יחייב מתן גט, גם אם בעלה יחליט למחול לה. הסיבה לכך היא שעל פי הדת, האישה אסורה "לבעלה ובועלה." הכוונה היא שאם בעתיד תרצה להינשא למאהבה, לא תוכל לעשות זאת. מלבד העילה החד משמעית, ייתכן שהאישה תיפגע בהליכים הנלווים של הליך הגירושין, אם אלו יתנהלו בערכאה הדתית: היא לא תוכל לתבוע כתובה וייתכן שהדבר יפגע בחלקה ברכוש ואף בעניין משמורת ילדים. 

משמורת – מה המשמעות ומה חשוב לדעת?

המשפט הישראלי קבע מונח הנוגע לגידול וטיפול בילדים, משמורת, במטרה להבחין בין טיפול שוטף לבין החלטות מהותיות של אפוטרופוס. כידוע, הוריו של קטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו. כאשר ההורים נפרדים, יש להסדיר באיזה בית יגור הילד. שגרת חייו תקבע בהתאם להורה המשמורן, שזוכה במשמורת. מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: מהי משמורת ילדים ומהם סוגי המשמורת הקיימים - משמורת משותפת וכן משמורת בלעדית והסדרי ראיה. 

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה. 

מהי משמורת ילדים:

משמורת ילדים היא כאמור מושג משפטי, אשר מטרתו להסביר היכן יהיה מרכז חייו של ילד אשר הוריו חיים בנפרד. מושג זה שונה מהמונח אפוטרופסות, בכך שיש ביכולת שני ההורים האפוטרופוסים, לקבל החלטות משמעותיות, בשל היותם האחראיים הטבעיים של הילד, שהוא קטין אשר אינו כשיר לקבל החלטות על דעת עצמו. 

נושא משמורת ילדים יעלה כאשר חל שינוי באורח חייהם של הילדים, לאור פרידת הוריהם ומעבר של כל אחד מההורים למקום אחר. היות וישראל חתומה על אמנה לזכויות הילד וההחלטות המתקבלות בנוגע לקטינים מחייבות את בירור טובת הילד הספציפי, אזי הערכאה המשפטית הרלוונטית, היא זו שתקבל החלטה לגבי משמורת הילד, וזאת בשיקול דעת ובשקלול כל ההיבטים. 

יש לציין כי בשל חשיבה על טובת הילד הספציפי הנבדק, ישנם מקרים שבהם אחים מאותם הורים יהיו במשמורת שונה. כל אחד כפי שמתאים לו. 

ישנם שני סוגים של משמורת, המוכרים במדינת ישראל, כדלקמן: משמורת בלעדית ומשמורת משותפת. משמורת בלעדית נהוגה במרבית המקרים ואילו משמורת משותפת החלה בעת האחרונה ומתאימה רק לנסיבות מסוימות, כפי שיפורט בהמשך. 

משמורת בלעדית והסדרי ראייה:

במשמורת בלעדית, הורה אחד יוגדר הורה משמורן ויהיה מוסמך לקבל החלטות שגרתיות הנוגעות לילד ואצלו יתגורר הילד. במקביל מתקיימת האפוטרופסות, שבגינה יקבלו שני ההורים החלטות לגבי הילד בנושאים מהותיים. בישראל קיימת חזקה, הקובעת כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת בלעדית אצל אימם, כמעט באופן מוחלט (למעט מקרים חריגים הנוגעים לאי כשירות). מדובר "בחזקת הגיל הרך", לפיה ילדים עד גיל 6 צריכים להיות אצל אימם. 

להורה שאינו משמורן, אשר הילד לא שוהה במחיצתו, ייקבעו זמני שהות, או כפי שנקראו בעבר, הסדרי ראייה. אלו הסכמים הנוגעים לזמני המפגש בין ההורה שאינו משמורן לבין ילדיו, וזאת כדי להבטיח התפתחות תקינה של הילדים ומעורבות שני ההורים. בישראל, זמני שהות סטנדרטיים עומדים על שני מפגשים שבועיים, בני ארבע שעות בכל פעם, כאשר סופי שבוע הם לסירוגין, אצל כל הורה. הסדרים מורחבים יכללו גם לינה. ככל שיחסיהם של ההורים טובים יותר, כך ההסכם יהיה כללי ופתוח. ככל שהיחסים קשים ומורכבים יותר, או שאחד הצדדים אינו מראה מוכנות לביצוע המפגשים או מנסה למנוע אותם, כך יהיו ההסדרים מפורטים יותר, עד לכדי קביעת מיקום המפגשים ותוכנם. ככלל, ההורה שאינו משמורן, יעביר תשלומי מזונות להורה המשמורן, שמטרתם להבטיח את מחייתו וכלכלתו של הילד המשותף. יש לציין כי עמידה בזמני השהיה מחייבת את הצדדים - ביטולם או ניסיון כזה על ידי אחד מהצדדים, עשוי לגרור הליך משפטי ובסופו הטלת סנקציות על מפר.

משמורת משותפת: 

במשמורת זו, שני ההורים הינם "הורים משמורנים" וזמן השהיה של הקטין אצל כל הורה יתחלק שווה בשווה בין שני ההורים. לילד יהיו שני חדרים בבתים שונים וחייו יתחלקו ביניהם שווה בשווה. מדובר ביתרון חשוב הנוגע למעורבות שני ההורים בחייו של הילד, אשר מוביל להתפתחות תקינה וליציבות. 

חשוב להתאים את המשמורת הנבחרת לילד הספציפי ולהוריו, כדי למנוע מהילד תחושות אי וודאות ובלבול. לרוב, ניתן להסדיר משמורת משותפת, כאשר הורי הילד גרים באותו אזור מגורים, ובהתאם לבגרותו ומוכנותו של הילד. 

עד היום, חובת המזונות הוטלה על האב, גם כשהיה מדובר במשמורת משותפת. לאחרונה, בפסק דין תקדימי, נקבע כי נטל המזונות יחולק שווה בשווה בין ההורים, במידה ושכרם דומה ובמידה ומדובר במשמורת משותפת בגילאים 6 עד 15. 

סיכום:

משמורת ילדים יכולה להשפיע משמעותית על חייהם של הילדים ועל תחושתם. למרבה הצער, בני הזוג לעיתים בוחרים להתנגח האחד בשני באמצעות משמורת, כאשר הם לא חושבים באופן אובייקטיבי על ילדיהם. על מנת להגיע מוכנים להליך המשפטי, בצורה שקולה וברצון להטיב עם הילד, יש להתייעץ עם עורך דין לענייני משפחה. 

אימוץ ילדים – מה הדין?

הנושא של אימוץ ילדים הינו נושא מורכב וסבוך, הן מבחינה רגשית והן מבחינה משפטית, וזאת בעיקר בשל העובדה כי הילד עובר ממשמורת הוריו הביולוגיים למשמורת הורים אחרים, מאמצים, וזאת על פי צו. ניתן לאמץ ילדים במגוון גילאים, אלא שהחוק מעמיד דרישות נוקשות, בעיקר בשל הדאגה לטובת הילד. 

בנוסף, נבקש להבהיר כי אנשים רבים סבורים כי הקושי העיקרי הוא של הילד המאומץ. במקביל, גם ההורים המאמצים עוברים הליך ארוך ומורכב, שבו עליהם 'להוכיח' את עצמם כמתאימים להליך האימוץ. כמו כן, בסופו של ההליך, מקבלים ההורים ילד, לו הם צריכים לדאוג. במהלך החיים נתקלים ההורים בסיטואציות מורכבות עם הילד, בעיקר בעת ההגעה לשלב שבו הם מתלבטים האם וכיצד לספר לילד על הליך האימוץ. 

במאמר המובא לפניכם נסביר על הליך אימוץ ילדים במדינת ישראל. נבקש להעיר כבר עתה, כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד, ולכן אין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה ומקצועי בתחום אימוץ הילדים. 

אימוץ בישראל:

בישראל, בשונה ממדינות שונות בעולם, הכלל הוא אימוץ סגור, ולפיו, בעת סיום תהליך האימוץ, נמחקים ההורים הביולוגיים מכל הרישומים ובמקומם נרשמים ההורים המאמצים, וזאת כאשר מנותק לחלוטין הקשר בין הילד המאומץ להוריו הביולוגיים. הילד המאומץ יכול לפתוח את תיק האימוץ שלו, רק בהגיעו לגיל 18 ורק בשירות למען הילד. כל עברו במשרד הפנים, נמחק. 

השיקול באימוץ סגור בישראל, הוא לטובת יציבות חייו של הילד המאומץ וביסוס תא משפחתי נורמטיבי. בשונה מישראל, בארה"ב לדוגמא ניתנת אפשרות לאימוץ פתוח, כלומר, קיום קשר עם ההורים הביולוגיים גם לאחר האימוץ. בתהליך מסוג זה קיימת התערבות פחותה יותר של מוסדות הרווחה וההורים הביולוגיים הם אלו שמאתרים את ההורים המאמצים, ללא צורך בתיווך. לאימוץ מסוג זה יש יתרונות משלו.

החוק בישראל

החוק העוסק בעניין אימוץ ילדים בישראל הוא חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ"). עקרון העל העומד מאחורי תהליך האימוץ, הוא טובת הילד המאומץ. ככלל, מדובר בילד הספציפי ובראיה סובייקטיבית של הילד המועמד לאימוץ. החוק קובע תנאים להליך האימוץ. הדבר מעוגן בסעיף 1ב לחוק האימוץ, ומוצגים בו השיקולים שאותם בית המשפט צריך לבחון. חשוב להבהיר כי בישראל, אימוץ נערך אך ורק מכוח פיקוחו והחלטותיו של בית המשפט. האחרון הוא הגורם המוסמך בלבד, בכל הנוגע לאימוץ. 

תהליך האימוץ: 

תהליך האימוץ מחולק להגדרת הילד כ"בר אימוץ", ולאחריו, יצירת הורות משפטית. ילד יוגדר כ"בר אימוץ", או במילים אחרות, ילד שניתן להעבירו להורים שונים מהוריו הביולוגיים, כאשר יש עילה לאימוץ ולאור שיקול דעתו של בית המשפט בעניינו של הילד.  זוהי הגדרה משפטית הניתנת רק בסמכותו של בית המשפט. 

העילות לאימוץ יובאו בשתי דרכים נפרדות: הראשונה, בהסכמת הוריו הביולוגיים כמתואר בסעיף 8 לחוק האימוץ. השנייה, כאשר יוכרע על ידי בית המשפט, שהוריו לא כשירים לשמש כהוריו של הילד, כמתואר בסעיף 13 לחוק האימוץ.  

רק כאשר יוגדר הילד כ"בר אימוץ", יוכלו לנסות ולהתאים לו הורים שאינם הוריו הביולוגיים. התהליך הוא יצירת הורות משפטית והוא מתואר בחוק האימוץ. סעיפים 6-10 לחוק האימוץ, מציגים את אופן ההתאמה בין הילד להוריו המשפטיים. 

ההליך כולל תקופת מבחן של שישה חודשים, שבהם שוהה הילד "בר האימוץ" בביתם של  המועמדים להורות משפטית, וזאת בליווי עובדים סוציאליים. יש לציין שכאשר מדובר במאומץ שגילו עולה על גיל 9, בית המשפט ישקול את דעתו בדבר האימוץ, וזאת כאשר יראה לנכון לעשות זאת, לאור בגרותו והבנתו של הילד את ההליך. 

בסוף התהליך ובהתאם להחלטת בית המשפט, יימסר צו אימוץ אשר מורה על מחיקת ההורים הביולוגים ברשומות משרד הפנים והפיכת ההורים המאמצים לאפוטרופוסים של הילד. רישום אודות הוריו הביולוגיים של הילד, ימצא בתיקי השירות למען הילד, אליהם יוכל להיחשף הילד המאומץ בהגיעו לגיל 18.

סיכום:

בשורות הקודמות הצגנו על קצה המזלג את הליך האימוץ במדינת ישראל, לעומת מדינות אחרות. כמו כן, עמדנו על תהליך האימוץ ודרישות חוק האימוץ. היות ומדובר בתחום רחב ועשיר, ברור כי לא כולו הוצג במאמר זה, אלא רק נדבכים חשובים לידע כללי בנושא. 

הליך האימוץ נתפס כהליך מורכב וחשוב, הן להורים המאמצים והן לילד המאומץ. גם ההורים הביולוגיים של הילד שנשלח לאימוץ עוברים משבר רגשי, מכל סיבה שלא תהיה, שהובילה לשליחת ילדם לאימוץ. מכאן, אם אתם עומדים בפני הליך אימוץ, המלצתנו הראשונית היא להכיר את ההליך מאפס, וכמובן לפנות לייעוץ אצל עורך דין מומחה ומקצועי, שילווה אתכם בכל ההליך. 

דיני ירושה – מידע חשוב!

דיני הירושה הם תחום משפטי העוסק בעיזבונו (כלומר – מסת הרכוש שהייתה בבעלותו עד מותו) של אדם לאחר פטירתו. תחום זה מסדיר את אופן חלוקת רכושו של האדם, בין אם בחר להורות מהי דרך החלוקה, ובין אם השאיר זאת לברירת המחדל החוקית, שהיא חלוקה על פי דין. דיני הירושה אומנם מוסדרים בחקיקה ישראלית, אך עדיין, אפילו אם קיימת צוואה ספציפית למנוח, יכולים ענייני העיזבון להגיע לכדי וויכוחים בין המועמדים לקבלת הירושה (לרוב מדובר בבני משפחה, אך לא רק, במידה ומדובר בצוואה). כמו כן במקרי קיצון ובתחומים אפורים, יש צורך ממשי בהתערבות משפטית, למרות ההסדרה החוקית הקיימת.

מכאן, במאמר זה נסקור: מהו חוק הירושה המסדיר את דיני הירושה ואת חלוקת העיזבון, מהי ירושה, מהי צוואה ומהו צו קיום צוואה או ירושה. נעיר כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות, ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה. 

החוק הישראלי העוסק בירושות - חוק הירושה: 

חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), הינו החוק המסדיר את חלוקת עזבונו של נפטר ליורשיו, על פי ברירת מחדל חוקית והיא ירושה ליורשיו על פי דין או לפי צוואה, שהיא בקשתו של הנפטר לפני מותו, כמתואר בסעיף 2 לחוק הירושה: "היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה".

חוק הירושה מסדיר את הנושאים הבאים: מתי צוואה תיחשב לתקפה ותקינה, כיצד להגיש בקשות לקבלת עזבון הנפטר, מהן סמכויותיו של ביהמ"ש לענייני משפחה לגבי צוואות וירושות, מהן סמכויותיו של הרשם לענייני ירושה) ועוד.

מהי ירושה:

סעיף 1 לחוק הירושה מגדיר מהי ירושה על פי דין: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". על פי חוק הירושה, יורשיו של נפטר על פי דין, הינם ילדיו אשר מקבלים מחצית הירושה, ובן זוגו המקבל את החצי השני, וזאת בהתאם לסעיף 10 לחוק הירושה: "יורשים על פי דין הם (1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו (2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה - קרובי המוריש).". סעיף זה מתאר את עיקרון ה"פרנטלות". נסביר - אלו הן מעגלי הקרבה בחלוקת עזבון. כאשר אדם נפטר ואינו מותיר אחריו ילדים או אישה, אזי "מתרחקים" לחלוקת עזבונו, להוריו ואחיו וכך הלאה. במידה ונפטר אדם ערירי, אזי עזבונו יועבר לאוצר המדינה. נדגיש כי החוק מכיר בבני זוג ידועים בציבור ולאו דווקא בבני זוג נשואים בלבד, כפי שמקובל בחקיקה בתחומים אחרים. 

מהי צוואה:

צוואה הינה מסמך משפטי, שבו מצווה אדם על חלוקת עזבונו, שלא על פי ברירת המחדל המתוארת בחוק הירושה, אלא לפי בחירתו ורצונותיו החופשיים. מטרת מסמך הצוואה היא ליצור הסדרה רכושית לאחר מותו של המצווה, וזאת על מנת למנוע ויכוחים משפחתיים שלעיתים צצים בנוגע לירושה לאחר מותו של אדם. חשוב לציין כי הצוואה גוברת על כל מסמך והתחייבות אחרים (לדוגמא, הסכם ממון או גירושין), לרבות חוק הירושה. 

חשוב לבצע את הצוואה כדין, בהתאם לאמור בחוק הירושה, מכיוון שאחרת היא תיחשב כלא תקפה ותאלץ את הנהנים מהצוואה, לפנות לירושה על פי דין. קיימים ארבעה סוגים של צוואות מוכרות, בהתאם לחוק הירושה, וזאת על פי סעיף  25 לחוק הירושה. הצוואות הן: צוואה בכתב, צוואה בפני רשות, צוואה בפני עדים וצוואה בעל פה (או בכינויה "שכיב מרע" , והיא חריגה רק למצבים בהם המצווה נמצא בימיו האחרונים). 

צו קיום ירושה או צוואה:

לאחר פטירתו של אדם וכדי לממש את זכות הירושה או את הצוואה שהותיר, תחילה יש לפנות בבקשה לקיום צו לרשם הירושה. לבקשה תצורף הצוואה במידה וישנה, או אסמכתאות בנוגע לבני משפחה (לעיתים יהיה צורך להוכיח זוגיות או ילד לא מוכר). 

לאחר הגשת הבקשה, רשם הירושה יפרסם ידיעה אודות הבקשה, כדי לאפשר לצדדים שלישים להתנגד לבקשה (לדוגמא, בני משפחה נוספים לירושה שיכולים להתגלות, בצוואה – צוואה עדכנית יותר או הוכחת אי תקינות הצוואה שהוצגה). במידה ולא קיימים מתנגדים ורשם הירושה מוודא את תקינות הממצאים שמופיעים לפניו, הוא ינפיק צו ירושה או צוואה ויאפשר את חלוקת העיזבון. אחרת, יעבור הנושא לבית המשפט לענייני משפחה לבירור וקבלת החלטות. 

סיכום: 

בכל הנוגע לדיני הירושה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין לענייני משפחה. האחרון יוכל להסביר את ההליכים הקיימים ואת ההשלכות שלהם, וכן לוודא את תקינות המסמכים ולבדוק כי הם מפורטים דיים, כדי לא להגיע לכותלי בית המשפט. במידה ויש צורך בבירור משפטי, הוא יוכל להופיע ולייצג, תוך היכרות ובקיאות בערכאה המשפטית. 

עורך דין גירושין - שאלות ותשובות בנושא בית דין רבני

כאשר בני זוג מחליטים לסיים את נישואיהם, הדבר טומן בחובו גם התעסקות משפטית לא פשוטה שיכולה לעבור דיון בבתי המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. עורך דין גירושין הוא איש המקצוע המוסמך לייצג את לקוחותיו בשני המוסדות החשובים הללו. בשורות הקרובות ננסה לענות על מספר שאלות הקשורות דווקא לבית הדין הרבני, מוסד שרצוי להיכנס בשעריו רק באמצעות ליווי של עורך דין מתאים.

מה פירוש הביטוי "מירוץ הסמכויות"?

בישראל ישנן 2 סמכויות שיכולות לפסוק את הדין בנושא הגירושין – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. התיק יידון במקום בו הוא נפתח לראשונה ומאחר וישנם שיקולים לכל אחד מבני הזוג לדון בתיק (מזונות, חלוקת רכוש וכו') בסמכות זו ולא אחרת, הרי שמי שפותח את התיק ראשון עשוי לזכות ביתרון מקדים. כאמור, עורך דין גירושין מוסמך פר הגדרה לייצג את מרשיו בשתי הערכאות.

האם בית הדין הרבני רשאי לפסוק גם בהליכים מורכבים יותר?

לבית הדין הרבני סמכויות של בית משפט לכל עניין ודבר. מסיבה זו שופטי בית הדין הרבני הינם בעלי הסמכות לדון לא רק בענייני המזונות, חלוקת הרכוש והמשמורת אלא באפשרותם להורות גם על צווי מניעת יציאה מהארץ, צווי עיקול ועוד.

האם ניתן להתגרש רק בבית המשפט לענייני משפחה?

בית הדין לענייני משפחה יכול לפסוק לגבי מחלוקות המתגלות בין בני הזוג המתגרשים או לחלופין, לאשר הסכמי גירושין בהסכמה. לאחר מכן יש להגיש בקשה לגירושין בבית הדין הרבני. למעשה, בתי הדין הרבניים הינם הגוף היחידי שגם פוסק וגם מאשר את הגירושין בפועל.

אילו הבדלים קיימים בפסיקה בין בית הדין הרבניים ובית המשפט לענייני משפחה?

באופן עקרוני, אין הבדל בין שתי ערכאות אלו בכל מה שקשור למזונות ילדים, קביעת משמורת וחלוקת הרכוש. אלא, שקיים הבדל ע"פ הדין העברי, לגבי סיבת הגירושין והזכויות המגיעות לכל אחד מבני הזוג (תביעת הכתובה, שלילת מזונות אישה ועוד). לכן, חשוב להתייעץ עם עורך דין גירושין מקצועי ומיומן בטרם פונים לערכאה המתאימה ביותר למקרה הספציפי שלכם.

עורך דין גירושין - שאלות ותשובות בנושא ידועים בציבור

בני זוג שאינם נשואים, אך מנהלים חיי משפחה ומשק בית משותף קרויים בפני החוק כידועים בציבור. כמובן שככל זוג שהוא, גם ידועים בציבור עשויים ביום מן הימים לסיים את הקשר הרומנטי שלהם ולדרוש את המגיע להם זה מזה ע"פ החוק. עורך דין גירושין הינו איש המקצוע שאמור ללוות את בני הזוג בתהליך זה, וכאן נענה על מספר שאלות נפוצות בנושא לגיטימי זה.

כמה זמן יש לנהל חיי משפחה ומשק משותפים על מנת לזכות בהכרה של ידועים בציבור?

הסף שנקבע בפסקי דין רבים הוא 3 חודשים אך למעשה כל מקרה לגופו. על עורך הדין להוכיח את סוג יחסיהם של בני הזוג, התלות שנוצרה ביניהם והדרך בה כרכו את חייהם זה בזו.

האם גם זוגות חד מיניים יכולים להיחשב כידועים בציבור?

כן. במידה ובני הזוג מקיימים את ההגדרה, הרי שהיא תקפה גם עבור זוגות חד-מיניים.

האם קיימת חובה לתשלום מזונות אצל ידועים בציבור שנפרדים?

ובכן, בתי המשפט פוסקים בנושא זה ע"פ משך זמן החיים המשותפים והתלות שנוצרה בין בני הזוג במהלך הזמן. הפסיקות מחייבות את אחד מהצדדים (ע"פ הסיטואציה הספציפית) לשלם דמי מזונות באופן זמני, עד שבן הזוג השני "יעמוד על רגליו". תפקידו של כל עורך דין גירושין המלווה את התהליך, הוא לדרוש את מינימום או מקסימום הזמן וגובה המזונות.

ומה לגבי סוגיית ירושת ידועים בציבור?

במידה ואחד מבני הזוג הולך לעולמו, רשאי הידוע בציבור לרשת את נכסיו וממונו, במידה והוכחה תקפות ההגדרה של ידועים בציבור עבור שניהם. ביחסים זוגיים מעין אלו חשוב מאוד לערוך צוואה, שתגדיר במדוייק את חלוקת ההון והרכוש, בין אם לידוע בציבור ובין אם לצד ג' כגון ילדים ו\או נכדים.

האם לידוע בציבור זכויות על הפנסיה וקצבת השארים של הביטוח הלאומי של בן הזוג?

בהחלט כן. כאשר בן הזוג הולך לעולמו, רשאי הידוע בציבור לדרוש את זכויותיו בכספי הפנסיה של המנוח. כמו כן, ניתן לפנות אל המוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבל את קצבת השארים. עורך דין גירושין עוזר ללקוחותיו גם בהליכים בירוקרטיים אלו.

לשאלות ותשובות בנושא ידועים בציבור, בקרו באתר: asklaw.co.il